<h1>סמ"ג עשין סימן ק"צ</h1>
<h2>דף כח:</h2>
תמיד של שחר זמן שחיטתו משיאירו פני המזרח (יומא כ"ח א') ומושך זמנו עד ארבע שעות ביום (ברכות כ"ז א'). ותמיד של בין הערבים מכי ינטו צללי ערב והוא משש שעות ומחצה ולמעלה עד סוף היום, והיו רגילין בכל יום לשוחטו בשמנה שעות ומחצה וקרב בתשעה ומחצה כדאיתא בפרק תמיד נשחט (פסחים נ"ח א') ושם מפרש הטעם שיהא פנאי להקריב נדרים ונדבות קודם תמיד של בין הערבים ותנו רבנן בפרק תמיד נשחט (נ"ח ב' ורש"י) מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר ת"ל וערך עליה העולה ואמר רבא העולה העולה ראשונה שנאמרה ראשונה בפרשת פנחס ותנו רבנן (נ"ח א' ורש"י) אין שוחטין שום קרבן אחר תמיד של בין הערבים דאמר מר והקטיר עליה חלבי השלמים עליה (של) [על] מערכת השחר השלם כל הקרבנות כולן, חוץ מקרבן פסח לבדו דאמר מר במסכת זבחים (י"ב א') ובפרק תמיד נשחט (נ"ט א') יאוחר דבר שנאמר בו בערב [ו]בין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים בלבד (עי' רמב"ם תמידין ומוספין פ"א ה"ג ולח"מ) לפיכך ערב פסח[ים] בין בחול בין בשבת היה תמיד נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמנה ומחצה כדי שיהא להם פנאי לשחוט את פסחיהן ואם חל ערב פסח להיות ערב שבת היו שוחטין אותו בשש שעות ומחצה בתחלת זמנו וקרב בשבע ומחצה כדי שיהא להם ריוח ביום כדי לצלות את פסחיהן קודם שיכנס השבת (רמב"ם שם ה"ה).
<h2>דף ל.</h2>
כתוב בפרשת פנחס (במדבר כ"ח ב'—ח') צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו, ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו לה' כבשים בני שנה תמימים שנים ליום עולה תמיד, את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים, ועשירית האפה סלת למנחה בלולה בשמן כתית רביעית ההין, עולת תמיד העשויה בהר סיני לריח ניחוח אשה לה' ונסכו רביעית ההין לכבש האחד בקדש הסך נסך שכר לה' ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבקר וכנסכו תעשה אשה ריח ניחוח לה'. ואמרת להם אזהרה לב"ד, את קרבני זה הדם, לחמי אלו האימורים וכן הוא אומר והקטירם הכהן המזבחה לחם אשה, תשמרו שיהו הכהנים לוים וישראלים עומדין על גביו מכאן למדו ותיקנו מעמדות (פירוש רש"י עה"ת).
תמיד של שחר זמן שחיטתו משיאירו פני המזרח (יומא כ"ח א') ומושך זמנו עד ארבע שעות ביום (ברכות כ"ז א'). ותמיד של בין הערבים מכי ינטו צללי ערב והוא משש שעות ומחצה ולמעלה עד סוף היום, והיו רגילין בכל יום לשוחטו בשמנה שעות ומחצה וקרב בתשעה ומחצה כדאיתא בפרק תמיד נשחט (פסחים נ"ח א') ושם מפרש הטעם שיהא פנאי להקריב נדרים ונדבות קודם תמיד של בין הערבים ותנו רבנן בפרק תמיד נשחט (נ"ח ב' ורש"י) מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר ת"ל וערך עליה העולה ואמר רבא העולה העולה ראשונה שנאמרה ראשונה בפרשת פנחס ותנו רבנן (נ"ח א' ורש"י) אין שוחטין שום קרבן אחר תמיד של בין הערבים דאמר מר והקטיר עליה חלבי השלמים עליה (של) [על] מערכת השחר השלם כל הקרבנות כולן, חוץ מקרבן פסח לבדו דאמר מר במסכת זבחים (י"ב א') ובפרק תמיד נשחט (נ"ט א') יאוחר דבר שנאמר בו בערב [ו]בין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים בלבד (עי' רמב"ם תמידין ומוספין פ"א ה"ג ולח"מ) לפיכך ערב פסח בין בחול בין בשבת היה תמיד נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמנה ומחצה כדי שיהא להם פנאי לשחוט את פסחיהן ואם חל ערב פסח להיות ערב שבת היו שוחטין אותו בשש שעות ומחצה בתחלת זמנו וקרב בשבע ומחצה כדי שיהא להם ריוח ביום כדי לצלות את פסחיהן קודם שיכנס השבת (רמב"ם שם ה"ה).
<h2>דף לא:</h2>
שנים ליום, דרשינן במסכת תמיד שנים ליום [כ]נגד היום שהרי לפשוטו לא הוצרך שזה הייתי יודע מהכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים אלא שנים ליום כנגד היום נגד השמש מכאן אמרו תמיד של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית על טבעת שניה ושל בין הערבים שהשמש במערב היה נשחט על קרן צפונית מזרחית על טבעת שניה, שלא יאפילו כותלי ההיכל והאולם (עי' מפרש ל' ב' ד"ה על). את הכבש האחד אף על פי שכבר נאמר בפרשת ואתה תצוה וזה אשר תעשה היא היתה אזהרה למילואים וכאן צוה לדורות, העשויה בהר סיני להטעינה כלי כעולת הר סיני אותה שנקרבה לפני מתן תורה שכתוב בה וישם באגנות, הסך על המזבח, נסך שכר יין המשכר פרט ליין מגיתו (ע"פ רש"י במדבר כ"ח פסוק ג'—ד').
